Mirkevet HaMishneh Mahadura Batra Shofar veSukkah veLulav 4 – מרכבת המשנה מהדורה בתרא שופר וסוכה ולולב ד‏ – Mishneh Torah

רמב״ם

פירוש

(א) שיעור הסוכה, גבהה אין פחות מעשרה טפחים ולא יתר על עשרים אמה, ורחבה אין פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים. ויש לו להוסיף ברחבה^א אפילו כמה מילין. היתה פחותה מעשרה, או משבעה על שבעה, או גבוהה מעשרים אמה^ב כל שהוא, הרי זו פסולה: (ב) סוכה שאין לה שלש דפנות, פסולה. היו לה שתי דפנות גמורות זה בצד זה^ג כמין גם, עושה דופן שיש ברחבו יתר על טפח, ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחד משני הדפנות, ודיו. וצריך לעשות לה צורת פתח, מפני שאין לה שלש דפנות גמורות. וכבר ביארנו בהלכות שבת שצורת פתח^ד האמורה בכל מקום, אפילו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, אף על פי שאינו מגיע להן^ה: (ג) היו לה שני דפנות זה כנגד זה וביניהן מפולש, עושה דופן שיש ברחבו ארבעה טפחים ומשהוא^ו, ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחת משתי הדפנות, וכשרה. וצריך לעשות לה צורת פתח. קנים היוצאים מסכך הסוכה לפני הסוכה, ודופן אחת נמשכת עמהן, הרי הן כסוכה: (ד) דפנות שהיו דבוקות בגג הסוכה ולא היו מגיעות לארץ, אם^ז גבוהות מן הארץ שלשה טפחים, פסולה, פחות מכאן, כשרה. היו הדפנות דבוקות בארץ^ח ולא היו מגיעות לסכך, אם גבוהות עשרה טפחים, אף על פי שהן רחוקין מן הגג כמה אמות, כשרה, ובלבד שיהיו הדפנות מכוונות תחת שפת הגג. הרחיק את הגג מן הדופן שלשה טפחים, פסולה, פחות מכאן, כשרה. תלה מחיצה שגבהה ארבעה ומשהוא^ט באמצע, בפחות משלשה סמוך לארץ ובפחות משלשה סמוך לגג, הרי זו כשרה: (ה) העושה סוכתו בין האילנות, והאילנות דפנות^י, אם היו חזקים, או שקשר אותן וחיזק אותן עד שלא תהיה הרוח המצויה מנידה אותן תמיד, ומילא בין האמירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח וקשר אותם, הרי זו כשרה, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה אינה מחיצה: (ו) העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה, כשרה, ועולין לה ביום טוב. בראש האילן או על גבי הגמל, כשרה, ואין עולין לה ביום טוב, לפי שאסור לעלות^יא באילן או על גבי בהמה. היו מקצת הדפנות עשויות בידי אדם ומקצתן אילנות, רואין, כל שאילו יינטלו^יב האילנות היא יכולה לעמוד בדפנות שבידי אדם, עולין לה ביום טוב: (ז) סוכה שאין לה גג, פסולה. כיצד, כגון שהיו ראשי הדפנות דבוקות זה בזה^יג כמין צריף, או שסמך ראש דופן הסוכה^יד לכותל. ואם היה לה גג אפילו טפח, או שהגביה הדופן הסמוך לכותל מן הקרקע טפח, הרי זו כשרה:
סוכה עגולה, אם יש בהקפה כדי לרבע בה שבעה טפחים על שבעה טפחים, אף על פי שאין לה זויות, הרי זו כשרה: (ח) סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין, בין שהיו נראין מבפנים ואין נראין מבחוץ, בין שהיו נראין מבחוץ ואינן^טו נראין מבפנים, כשרה: (ט) לא היו לה פצימין, פסולה, מפני שהיא סוכה העשויה כמבוי, שהרי אין לה אלא שני צידי האכסדרה, ואמצעי^טז האכסדרה אין בו כותל, ושכנגדו אין בו פצימין: (י) סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי, או על גבי באר שיש לה פסין, הרי זו סוכה כשרה לאותה שבת שבתוך החג בלבד, מתוך שלחי זה ופסין אלו מחיצות לענין שבת, נחשוב אותן כמחיצות לענין סוכה: (יא) נעץ ארבעה קונדסין^יז על ארבע זויות הגג וסיכך על גבן, הואיל והסיכוך על שפת הגג, כשרה, ורואין את המחיצות התחתונות כאילו הן עולות למעלה עד^יח שפת הסיכוך: (יב) סוכה שיש לה פתחים רבים, ויש בכתליה חלונות הרבה, הרי זו כשרה, ואף על פי שפרוץ מרובה על העומד, ובלבד שלא יהיה שם פתח יתר על עשר. אבל אם היה בה^יט פתח יתר על עשר, אף על פי שיש לו^כ צורת פתח, צריך שלא יהיה הפרוץ מרובה על העומד: (יג) סוכה שאוירה גבוה מעשרים אמה, ומיעטה בכרים וכסתות, אינו מיעוט, ואפילו ביטלם. מיעטה בתבן וביטלו, הרי זה^כא מיעוט, ואין צריך לומר עפר וביטלו, אבל בעפר סתם אינו מיעוט. היתה גבוהה מעשרים^כב, והוצין יורדין לתוך עשרים, אם היתה צילתן מרובה מחמתן, ייחשבו כגג עבה, וכשרה: (יד) בנה אצטבה^כג בה^כד כנגד דופן האמצעית על פני כולה, אם יש באצטבה שיעור רוחב הסוכה, כשרה. בנה אצטבה^כה מן הצד, אם יש משפת אצטבה ולכותל ארבע אמות, פסולה, פחות מארבע אמות, כשרה. בנה אצטבה באמצעה, אם יש משפת אצטבה ולכותל ארבע אמות לכל רוח, פסולה, פחות מארבע אמות, כשרה, וכאילו המחיצות נוגעות באצטבה, והרי מן האצטבה עד הסיכוך פחות מעשרים^כו. בנה בה עמוד ויש בו הכשר סוכה, פסולה, שאין אלו מחיצות הניכרות, ונמצא על גב העמוד סכך כשר בלא דפנות: (טו) היתה פחותה מעשרה, וחקק בה להשלימה לעשרה, אם יש משפת חקק ולכותל שלשה טפחים, פסולה, פחות מכאן, כשרה, שכל פחות משלשה הרי הוא כדבוק, כמו שביארנו בהלכות שבת: (טז) דפני סוכה כשרים מן הכל, שאין אנו צריכין אלא מחיצה מכל מקום, ואפילו מבעלי חיים. ועושה אדם את חבירו דופן ביום טוב, כדי שיאכל וישתה ויישן בסוכה כשרה שחבירו^כז דופן לה. והוא שיעשה אותו שלא לדעת זה שנעשה דופן, אבל אם עשהו לדעת, אסור ביום טוב, ומותר בשאר ימי החג. וכן, עושה בכלים דופן רביעית ביום טוב, אבל דופן שלישית לא יעשה אותה בכלים ביום טוב^כח, לפי שהוא מכשיר הסוכה, ואין עושין אוהל עראי ביום טוב:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
ספר זמנים מוקדש לזכר נשמת מורינו ורבינו הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל
מאחד מתלמידיו

הערות

^א ב1: על רחבה.

^ב בב1 נוסף: אפילו.

^ג ד (גם פ) [מ׳זה׳ הקודם]: זו בצד זו. וכן לקמן ברוב המקומות בל׳ נקבה. אך בכתבי⁠־היד כבפנים, ונוהג ב׳דופן׳ בלשון זכר ונקבה.

^ד ב1: הפתח.

^ה ב1: אליהן.

^ו ד (גם פ): ומשהו.

^ז בב1 נוסף: היו. וכך ד (גם פ).

^ח ד (גם פ): לארץ. אך לעיל ׳דבוקות בגג׳.

^ט ב2: ומשהו. וכך ד (גם פ).

^י בד׳ (גם פ) נוסף: לה. אך במשנה סוכה ב, ד בכ״י רבנו לית.

^יא בד׳ נוסף: ביו״ט. אך בכתבי⁠־היד לית.

^יב ב2: נוטלו. ד (גם פ): ניטלו.

^יג ד (גם פ) [מ׳זה׳]: זו בזו. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^יד ד (מ׳דופן׳): הדופן של סוכה. שינוי לשון שלא לצורך.

^טו ב2: ואין. וכך ד (גם פ, ק).

^טז ד (גם פ): ואמצע. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.

^יז ד (גם פ): קונדיסין. אך בפיהמ״ש עירובין ג, ג היחיד הוא ׳קונדס׳.

^יח ד (גם פ, ק): על. אך מספיק עד השפה.

^יט ד (גם פ, ק): שם. שינוי לשון לגריעותא.

^כ ד (גם פ): לה. אך מוסב על הפתח.

^כא כך ב2-1. ת1: זו.

^כב בב1 נוסף: אמה. וכך ד (גם פ).

^כג ב1: איצטבה. וכך ד (גם פ). ב2: איצטבא. וכן כמה פעמים לקמן. במשנה סוכה ד, ד בכ״י רבנו: אצטוה.

^כד בב2 לית. ב1 (מ׳אצטבה׳): בה איצטבה.

^כה בד׳ נוסף: כנגד דופן האמצעית. אך בכתבי⁠־היד לית.

^כו בד׳ (גם פ, ק) נוסף: אמה. ואין בכך צורך.

^כז ב1: שהרי חבירו.

^כח בב2 לית מ׳אותה׳.

E/ע

הערותNotes

(י) סיכך ע״ג מבוי שיש לו לחי. עי׳ בתוס׳ דמוקמו כשהניח חלק לצד דופן האמצעי בלא סכך ודוחק להעמיס זה בכוונת רבנו דכה״ג הו״ל לפרש ולא לסתום. והנראה דרבנו מפרש במבוי מפולש יש לה צורת הפתח מצד זה ולחי מצד זה ובסוכה בעינן פס ארבעה ועי׳ מ״ש לקמן ועמש״ל הי״ב. (יא) נעץ ד׳ קונדיסין. עי׳ השגות ובמ״מ והנה לשון הברייתא השניה ת״ר נעץ ארבעה קונדיסין בארץ וכו׳ שהיה ר׳ יעקב אומר דיומד סוכה טפח וחכ״א עד שיהיו שתים כהלכתן משמע כגירסת הראב״ד ויש לדחות. והראייה של המ״מ חזקה. (יב) ואע״פ שפרוץ מרובה וכו׳. עי׳ מ״מ ועי׳ מ״ש פט״ו מהל׳ שבת הי״ו. ועי׳ לח״מ שנדחק טובא בדברי המ״מ. והנכון בכוונת רבנו בפי׳ הברייתא דלענין שבת מצטרפין הפרצות של ד׳ רוחות שכשההקף פרוץ מרובה על העומד אינה מחיצה ואסור לטלטל ואע״פ שיש להפרצות צורת הפתח דומיא דפתחים וחלונות ואין שום פרצה יתר מעשר עד שיהיה עומד כפרוץ בהיקף מד׳ רוחות. משא״כ לענין סוכה כל שאין בה פירצה יתר מעשר ויש לה שתים כהלכתן ושלישית טפח ה״ז כשרה אע״ג דע״י הצטרפות הפרצות שבד׳ רוחות פרוץ מרובה ואין להפרצות צורת הפתח והוא שיהיה בקרן זוית ז׳ טפחים על ז׳ טפחים שלמים כשיעור הכשר סוכה כמ״ש הרא״ש סוכה דף ז׳ והטור ושו״ע סי׳ תר״ל ואם יש פירצה יתר מעשר אע״ג שיש לה צורת הפתח בעינן אף בסוכה שיהיה עומד כפרוץ ע״י הצטרפות העומד שבד׳ מחיצות ההיקף ושיהיה בקרן זוית ז׳ טפחים על ז׳ טפחים ובשלישית טפח שוחק בפחות משלשה. נמצא בסוכה גדולה עשר על עשר כשיש לה שתי דפנות כעין גאם ובשלישית טפח שוחק בפחות משלשה לדופן דהו״ל שתי דפנות וד׳ טפחים עומד דפחות מג׳ טפחים הוי לבוד ממילא אע״ג דמותר דופן שלישי וגם כל דופן רביעי פרוץ והפרצות יתר מעשר כשרה שהרי עומד מרובה אבל אם בהנך שתי דפנות שכעין גאם יש פתחים וחלונות יתר מד׳ טפחים דהוי פרוץ מרובה בהצטרפות ד׳ רוחות ההיקף פסולה אפילו יש צורת הפתח לפרצה ועל פני מותר הדופן השלישי וכל הדופן רביעי. משא״כ בסוכה קטנה פחות מעשר ושתים כהלכתן ושלישי טפח שוחק אע״ג שיש באותן הדפנות השתים פתחים וחלונות הרבה יותר משמנה דנמצא בהצטרפות ההיקף פרוץ מרובה ואינה מחיצה לשבת מכל מקום בסוכה כשרה שהרי אין כאן פרצה יתר מעשר שהרי דופן הרביעית כלו אין בו עשר וכיון שיש בקרן זוית ז׳ טפחים על ז׳ טפחים הסוכה כשרה. והיינו דאמרה הברייתא יתרה שבת על סוכה ודלא כפירוש המ״מ על דופן שלישית. וא״כ אזדא מה שנדחק הלח״מ לדרך המ״מ דשפיר קאמר רבא מיגו דהוי דופן לסוכה דהא משכחת בסוכה פחותה מעשר דליכא פרצה עשר והפרוץ מרובה ע״י פתחים וחלונות דאהני מיגו בשבת שבתוך החג (וזהו לדרכנו מיהו גם לדרך המ״מ אין התחלה לקושיית הלח״מ כיון שהדופן רביעי פרוץ במלואו ואין לה דין מבוי אלא דין חצר ובעינן פסין או פס ארבעה ושפיר איצטריך מיגו בשבת שבתוך החג ודברי הלח״מ תמוהין).
גם מה שהקשה הלח״מ לפי מה שצידד המ״מ פ׳ ט״ז מהל׳ שבת הט״ז דמודה רבנו דאף בשבת מהני צה״פ לפרוץ מרובה דא״כ האיך יפרש רבנו יתרה שבת על סוכה ונדחק דפרוץ מרובה ברוח שלישית הוא דיתרה שבת על סוכה. הן אמת שזהו משמעות המ״מ. אך דבלא״ה אפילו תימא דמודה רבנו דמהני בשבת צה״פ לפרוץ מרובה ואין בפרצה יתר מעשר יש לפרש יתרה שבת בפרצות פחות מעשר ופרוץ מרובה וליכא צורת הפתח. והא דנקיט רבנו סוכה שיש לה פתחים הרבה ר״ל בפתחי שימאי ומשכחת לה בסוכה פחות מעשר מיהו לפי מ״ש לקמן האמת בכוונת רבנו אפילו בפתחים ממש אמנם מה שסיים הלח״מ בבאור מ״ש המ״מ וכן מבואר פ״ק דערובין דסוכה ושבת שוין לדבר זה דכוונתו מסוגיא דעירובין דף ט״ו וסוכה דף ט״ו. דבריו תמוהין דמה ענין לפרוץ כעומד דסכך לפרוץ מרובה דדפנות דהא אנן קי״ל כר״פ דפרוץ כעומד מותר בדפנות כמבואר כאן ובפט״ז מהל׳ שבת הט״ז ומ״מ קי״ל פ״ה מהל׳ סוכה הט״ו דפרוץ כעומד בסכך פסול וכ״כ רבנו בפי׳ המשנה עלה מתני׳ דהמקרה סוכתו בשפודין והטעם כיון דר״פ הוא דאמר כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת בהכרח אף רב פפא מוקים בנכנס ויוצא עי׳ סוכה דף ט״ו וזהו שכתב רבנו פ״ה מהל׳ סוכה הט״ז מפני שסכך פסול כפרוץ הוא נחשב פי׳ ומשו״ה פסול מתורת חמתה מרובה מצלתה עי׳ מ״ש פ״ה מהל׳ סוכה הט״ז.
ותו אין הבנה כלל לדברי הלח״מ דהא מרוצת דברי המ״מ להוכיח כדעת החולקין דס״ל דצה״פ מהני בפרוץ מרובה כשאין פרצה יתר מעשר והאיך מוכח מסוגיא דעירובין דף ט״ו אי צה״פ מהני או לא. ובמחילת כבוד הלח״מ כוונת המ״מ פשוטה לסוגיא דעירובין דף י״א דמשמע התם דדוקא אליבא דרב סובר רב יוסף דחצר שרובה פתחים וחלונות אינו ניתר בצה״פ משא״כ לסתם מתני׳ דקי״ל כוותיה מתוקמה הברייתא בפתחי שימאי וזהו שכתב המ״מ דחלקו על מ״ש רבנו דיתרה שבת דצה״פ לא מהני בפרוץ מרובה דבעירובין דף י״א מבואר דגם בשבת אליבא דרבנן מהני צה״פ בפירצה פחות מעשר ופרוץ מרובה כמו דמהני בסוכה וזה ברור בכוונתו ועי׳ מ״ש לעיל דמצינו לפרש יתרה שבת בפרוץ מרובה וליכא פירצה יתר מעשר ואין להפרצות צה״פ.
אמנם בקושטא אין הכרח מסוגיא דעירובין דף י״א עי׳ מ״ש בחלק שו״ת שמ״ז בענין פיתחא בקרן זוית באלכסון דרבנו ס״ל דאוקימתא דרב כהנא בפתחי שימאי דחייה בעלמא דדוחק הוא דא״כ לנקוט בברייתא דפנות שרובן פתחים וחלונות מותר ובלבד שהם כתיקונם ר״ל בשקפי ותקרה ותו דגוף לשון פתחים וחלונות דחוק דהו״ל לומר שיש בהן פרצות מרובות ולא סמכינן אשינוייא ונשאר הסייעתא לדרב יוסף קיימת אפילו לדידן דקי״ל כסתם מתני׳ דמהני צה״פ ליתר מעשר מ״מ פרוץ מרובה גרע דלא מהני צה״פ דברייתא זו הלכה היא הובא בעירובין דף ט״ז. והכלל דפסיקא לרבנו דאין צה״פ מתיר בפרוץ מרובה כמו שהוכיחו התוס׳ עירובין דף י״א ד״ה אלימא מדהצריכה מתני׳ בשיירא שלשה חבלים והוכחה זו מפורשת בירושלמי כלאים וירושלמי עירובין אמנם ממשנה זו ליכא הוכחה אלא בפרצה יותר מעשר ופרוץ מרובה אלא מן ברייתא זו דדפנות שריבה בהן פתחים וחלונות דנקיט סתם משמע אפילו בפרצות פחות מעשר דמשו״ה לא אוקים רב כהנא ביתר מעשר והוצרך לדחוק בפתחי שימאי. והא דפריך הש״ס לר׳ יוחנן אילימא בעשר בהא לימא בשבת לא מתרץ רבנו כתירוץ הריצב״א שבתוספות ד״ה אילימא הנ״ל. א״נ דודאי אף לר״ל דאמר כשם שהתירו לכלאים כך התירו לשבת בהכרח לא איירי בפרוץ מרובה על העומד מד׳ רוחות דהא סתם שדה יתר מעשר ומוכח ממתניתין דשיירא דלא מהני צה״פ אלא ודאי דאיירי ר״ל מרוח אחת ועלה פליג ר׳ יוחנן ואוסר אפילו מרוח אחת ושפיר מוכח דר׳ יוחנן ס״ל כרב ברוח אחת עי׳ ריטב״א עירובין. גם י״ל דהוקשה לרבנו האיך ס״ד דר׳ יוחנן ס״ל כרב והאר״י הלכה כסתם משנה אלא ודאי ה״ק דס״ל כרב בפרוץ מרובה ובעומד כפרוץ ס״ל כסתם משנה.
והא דהשמיט רבנו מימרא דרבא דאמרינן מיגו אף מקילתא לחמירתא ראיתי שהרא״ש נתן טעם להרי״ף שהשמיטו משום דכיון דקי״ל דבעינן נמי צה״פ נמצא יש בסוכה ג׳ דפנות דחשיב רה״י ד״ת אף לשבת. ואין זה מספיק דאכתי הא ודאי דאסור לטלטל בשבת בסוכה בת ג׳ דפנות והרביעי פרוץ במלואו עד שיעשה פסין או פס ד׳ טפחים. וכ״ש לדרך רבנו דפרוץ מרובה כשר בסוכה דלא הו״ל להשמיט מיגו זה בשבת שבתוך החג. והנכון דדוקא בהנך תרי מימרי דרבא דמהני מיגו מחמירתא לקילתא הוא דקי״ל כוותיה דרב אבל לומר מיגו מקילתא לחמירתא קי״ל כאביי דאע״ג דאביי ורבא הלכה כרבא זולת יע״ל קג״ם רבנו גריס כגירסת הרי״ף דגריס רבה בהנהו תלת מימרי ושפיר פסק כאביי לגביה רבה להחמיר בד״ת דפרוץ מרובה אינה מחיצה ד״ת וגם סתמא דברייתא מסייעה לאביי וזה ברור. (יג) סוכה שאוירה גבוה וכו׳ היתה גבוהה וכו׳ יחשבו כגג עבה. עיין עירובין דף ג׳ ע״ב דקי״ל כרבא דחלל סוכה וחלל מבוי תנן ועיי״ש בתוספות ד״ה חלל סוכה ושם בגמרא ע״א נעשית כצלתה מרובה מחמתה וזהו מ״ש רבנו יחשבו כגג עבה פי׳ דלא קלשינן לה. (טז) ועושה אדם. עי׳ בהשגות ודבריו תמוהין כמ״ש המ״מ ואולי הוקשה להראב״ד לשון וכן עושה בכלים. ועיין מגדל עוז ודבריו תמוהים. והנכון דתוספת אהל לא שייך באדם רק בכלים הוצרך רבנו לאשמעינן דשרי תוספת אהל עראי.בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Rambam

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון